לעיתים אני מתעוררת בהבנה שמה שהיה ונתפס כנפלא, הפך במהלך הלילה לדבר רגעי וסתמי. מעין תחושה המזכירה סם שהשפעתו התפוגגה. החשש להתעורר אל תוך מציאות אפרורית הוא גרעין הסרט המתמקד בעימות של רות עם נוכחויות גבריות אשר נכנסות ויוצאות מתוך עולמה הפנימי. רות, אישה יפה בת 54, חיה באופן תמידי את החשש הזה של ההתעוררות ממציאות סובייקטיבית אל תוך מציאות חיצונית.
כבר בתחילתו של הסרט רות חוזה את רגע ההתעוררות מבעוד מועד. בעודה מתארת על רקע נופי גינתה את חייה האידיליים עם בעלה, היא משתפת אותנו בפחד שדווקא ברגע היפה הזה "כשהכל סביבך כל כך מושלם, אתה לא יכול שלא למצוא את עצמך מחכה שמשהו רע יקרה. משהו מספיק רע כדי להרוס הכל". וכך, עם קולה המתאר לנו סביבה חלומית, אנו מובלים במורד מסדרון ביתה אשר ניפתח אל תוך חדר השינה, אל תוך עולמה הפנימי של רות.
"זר מוכר" הינו סרט מינימליסטי ונזירי, המתאר לילה בחייה של רות ששלוותו מופרת על ידי שיחת טלפון עם דמות בעלת קול גברי כריזמטי. הדמות אשר מייצגת את העולם שבחוץ נושאת משמעות סימבולית ומייצגת מגוון דמויות גבריות בחייה של רות: אב, מטפל, בן זוג ומאהב, כאשר בכולם הדמות הגברית מתנהלת בכוחניות ומניפולטיביות.
רות, מתוך הרגל, מתקשה לוותר על התפקיד שלקחה על עצמה בדיאלוג - המובלת, הפסיבית, הילדה הקטנה. מתוך קושי זה היא נשאבת בין שאר מניפולציות אל תוך תרגיל היפנוטי משתק בו הוא מדגדג את גופה בחושניות באמצעות קולו בלבד.
המינימליזם והדטרמיניזם של הנרטיב המרכזי בסרט, ייצוגם הויזואלי וקולו הדוחק של האיש הממלא את חדר השינה כאילו היו קולותיהם של המחשבות, מייצרים אצל הצופה (ואצל רות) תחושת מועקה, קלאוסטרופוביה ומחנק. תחושה זו מעלה את האפשרות שרות חיה בתוך דמדומי המחשבות של התרחישים הנרקמים במוחה, ונשאלת השאלה האם מדובר במציאות אובייקטיבית או במציאות פנימית. הסממנים של מציאות חיצונית ממשית נדחקים בהדרגה לשולי התודעה של הסרט, ואת המהות הקונקרטית שלהם מחליפה משמעות ערטילאית ומופשטת הרבה יותר.
לאחר שנמוג הקול, רות מתעוררת מהכישוף שהייתה נתונה בו אל תוך המציאות האובייקטיבית של חייה עם בעלה.
כשהייתי בן עשר, אמר לי חבר שאני חייב לראות איתו סרט שאחיו הביא מספרית הוידאו: סרט אימה עם אונס, רצח של ילדים ועירום – ובשפה העברית. שנים אחר כך גיליתי שהסרט הזה, שטילטל את ילדותי, נחשב לסרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים, שהבמאי שלו נעלם וכך גם גלגלי הסרט, ושאני כנראה האדם היחיד שעוד זוכר אותו. אז לא היתה לי ברירה אלא לצאת ולחפש את משה גז, הבמאי, ואת סרטו הנעלם "המלאך היה שטן"...
סימיקו הקטן הוא פנטזיונר כבן 30, חביב השכונה, שעובד לפרנסתו בחומוסיה של ג'קי.
הוא מאורס לבחורה בשם מזי שחולמת על חתונה גדולה עם כל האטרקציות, אולם הפנטזיה הגדולה שלו היא ליצור סרט קולנוע שובר קופות על חשפניות, וזאת לאחר שסיים בהצלחה קורס צילום במתנ"ס המקומי. הוא מגייס את כל החבר'ה מהשכונה למימוש חלומו ונסחף להרפתקה מסחררת.
היסטוריה של קולנוע ישראלי מציג ניסיון אמנותי ראשון מסוגו לסכם את קורותיו של הסרט הישראלי, החל בקולנוע הציוני המגויס, אשר ביקש להצדיק את הקיום היהודי המתחדש בארץ ישראל בשנות השלושים, וכלה בקולנוע המסחרי והאמנותי של שנות השישים; החל בצמיחת ייצוגים עדתיים ומקומיים בשנות השבעים ובהתעוררות הפוליטית של שנות השמונים לנוכח החרפת הסכסוך בין הישראלים לפלשתינאים, וכלה בקולנוע המגוון, האישי והפיוטי של שנות התשעים והאלפיים.
עשרה לספטמבר 2001 - יום לפני ארועי 9/11 - נפטר הבמאי הצעיר שרון עמרני, אחרי שטבע בחוף הים בתל אביב, ולפני שהספיק לביים את סרטו העלילתי הראשון.
"גרסת הבמאי" הוא לא רק סיפור חלומו של גולן האיש, והאופן בו הגשים אותו. הוא גם לא רק סרט על הסרטים שעשה, כמו גם לא על חלקו בהיסטוריה של הקולנוע בארץ ובעולם