"נראה לי שחייתי כבר מספיק בשביל ארבעה אנשים, הגיע הזמן לסכם, לעשות ספירת מלאי”
כך, במילים מושחזות ובסרקזם אופייני פותח אסי דיין את האוטוביוגרפיה התיעודית שלו.
לאורך הסדרה אסי מספר בקולו החם והמוכר את קורות חייו, כאשר קולו מלווה בחומרים ארכיונים נדירים שרבים מהם טרם נראו.
חייו של אסי מתגלים כדרמה ענקית, כמעט מיתולוגית, על אבות ובנים, על יצירה וקולנוע, על תהילה והרס עצמי, על סיפורה של המדינה.

לקראת סיום שירותם הצבאי ניתנת לחיילים קרביים שאין בידם תעודת בגרות ההזדמנות להשלים את לימודיהם, במסגרת פרויקט "בגרות לוחמים". המצלמה עוקבת באיפוק אחר הדיונים המתחוללים בקורס האזרחות, שאורכו שלושה שבועות ושנידונות בו סוגיות כגון פלורליזם, אפליה וזכויות אדם, על רקע שאלות הנוגעות לזהות אזרחית במדינה יהודית ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. החיילים/תלמידים מבטאים בחופשיות את דם, המעוגנות בחוויותיהם מן השירות הצבאי. הצצה אל רגע קריטי בעיצובם של הצעירים: המעבר מן ההוויה הצבאית אל ההוויה האזרחית, שבו מתעצבת תפיסתם הפוליטית והאזרחית. דיוקן של החברה הישראלית בת זמננו, בהתמודדותה עם הסוגיות המכוננות את המרחב הציבורי והפוליטי שלה.

במהלך מבצע עופרת יצוקה על קו הגבול של עזה  חורף 2009  באים אנשים מכל רחבי הארץ לצפות בעשן הכבד מעל עזה. הזירה המזרח תיכונית מתוארת בסרט כמו קורידה שבה יש מטאדור ושור, גלגל של מקריב וקרבן שאין מוצא ממנו מלבד למקום אפל בנפש האדם. הסרט משלב פגישות אקראיות לאורך הגבול בזמן המלחמה ברגע חשוף ורועד של זעם ואימה עם קריאה פיוטית של שירה של השחקן אלון אבוטבול וצילומים מקורידה ספרדית של מטאדור ושור. הרגע הטעון של המלחמה בעזה חושף את פניה של החברה בישראל כשהיא מעורערת ומטילה ספק בקשר להמשך קיומה. זהו מסע אבסורדי והזוי של שני קולנוענים מהדרום לארץ אהובה שהפצע המדמם שלה מכריע את חווית הקיום שלהם.

סיפורה של אם ישראלית ללא קשר לפוליטיקה שבנה מחליט להיות סרבן שירות. האם מנסה להבין את עולמו הפנימי של בנה ואת מניעיו. היא עוקבת אחריו ואחרי חבריו, נוכחת במשפט הצבאי הנערך להם, ויוצרת קבוצת תמיכה עם ההורים של הסרבנים האחרים. הסרט מתרכז בחוויותיה של האם, ודרכה בקבוצה של ישראלים המוצאים עצמם נלחמים בחזית שנכפתה עליהם ושואלים את עצמם שאלות לגבי הסרבנות ומניעיה.

סיפורה של אם ישראלית ללא קשר לפוליטיקה שבנה מחליט להיות סרבן שירות. האם מנסה להבין את עולמו הפנימי של בנה ואת מניעיו. היא עוקבת אחריו ואחרי חבריו, נוכחת במשפט הצבאי הנערך להם, ויוצרת קבוצת תמיכה עם ההורים של הסרבנים האחרים. הסרט מתרכז בחוויותיה של האם, ודרכה בקבוצה של ישראלים המוצאים עצמם נלחמים בחזית שנכפתה עליהם ושואלים את עצמם שאלות לגבי הסרבנות ומניעיה.

"המלחמה הראשונה שלי" הוא הסרט הדוקומנטרי הראשון על מלחמת לבנון השנייה שצולם כולו ע"י קצין צה"ל תוך כדי שירותו הצבאי. יריב מוזר, מתעד תחושות של תסכול, חוסר אונים, דיכאון. לילות טרופי שינה. מצבים של הסתבכות בלחימה, פקודות סותרות, הרוגים ופצועים. לאחר שצילם את חבריו ואת המתרחש סביבו בזמן המלחמה, ואת ההאשמות ההדדיות וגילויי הלב בסיומה, הוא יצא לחפש את החיילים שחלפו במקרה על פניו ונצרבו בזיכרונו, והפכו בסופו של דבר לגיבורי סרטו.

30 שנה לאחר מות אביו, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), יוצא בנו, יאיר, למסע בעקבותיו. הוא מנסה לפרוץ את סבך המיתוסים שמקיפים את אביו, במטרה להפסיק לחיות בצילו, ולהתגבר על הכעס על כך ששם את הצבא לפני המשפחה. במהלך המסע יאיר מבין שאצל דדו לא היה הבדל בין הפרטי לציבורי. חייו הצבאיים היו חייו: מסלול של עלייה מטאורית שבסופו נפילה מכאיבה. אחרי חודשים ארוכים עם דדו בחדר העריכה, יאיר מצליח להתקרב אליו, להבין את הבחירה שעשה, ולהיפרד.

לבסיס טירונים אי שם בגליל מגיעים נערים שנבעטו כבר מכל מסגרת. מאחוריהם עבר פלילי וסמים, מצוקה והתעללות. הם באים לתכנית אימונים מיוחדת שתקנה להם הרגלי משמעת ומיומנות צבאית, תרסק דפוסי התנהגות קודמים ותבנה להם דימוי עצמי חדש. מי שיחולל את השינוי הן מפקדות צעירות הבאות מרקע שונה לגמרי. המפגש בין שני העולמות נמצא על מסלול התנגשות מתמיד.

סרט התבגרות קומי טרגי, העוקב אחר מחלקת ג'ובניקים בעלי כושר לקוי, העושה טירונות בבה"ד 4 של שנות החמישים. המחלקה מורכבת מבעלי מום פיסיים או נפשיים ומעולים חדשים המדברים עם מבטא כבד של ארץ מוצאם. כל חייל וחייל לנפשו, הם נאבקים כדי לצלוח את הטירונות בשלום.

יותם חזר מהצבא.
פגש את אבא. פגש את אימא. לקח את החברה לסיבוב על האופנוע.
יותם חזר הביתה, אבל משהו השתבש בדרך.

"תאילנד": מילת קוד ברשת הקשר הצה"לית שפירושה סוף משימה. בזמן שצה"ל מנהל מבצע מעצרים נרחב בשטחים, יונתן, סמ"ר לפני שחרור, נאלץ להישאר בבית ספר נטוש ליד חברון כדי לשמור על עציר פלסטיני.