תמר, בת 35, מנהלת את הלול של המושב, לצד מערכות יחסים מיניות עם כמה מהגברים שבו
תמר היא גם אימן של מיקה ונעה. בנות 10 ו- 6, אשר נחשפות לאותה פעילות, בלי כישורי התמודדות.
שי הוא וטרינר בן 38, בן מושב לשעבר, החוזר על מנת למכור את בית אימו המתה.
הם נפגשים. הם מתאהבים.
המשפחה מתגבשת. כאשר נחשף שי לעיניי גבריה, תמר נאחזת שוב בצורך הזה שלה בהם – בהגדרת זהותה, בחוסר.
החוסר עולה על הקיים, והיא חוזרת לדרכה.
שי יודע. וסולח. סליחתו מעוררת בה שנאה, השולחת אותה להתאכזר בו עוד, ולקיים אל מול עיניו את אותו חטא בגידה.
תמר נסערת מרגשות האשם שסוף סוף הולמים בה. אין לה ברירה כבר אלא לפעול. היא לא יכולה עוד להתעלם

הסרט מספר על היחסים בין מג`דה בת ה-12 ואמנון בן ה-45, המוצאים זה בזו מקור נחמה, כל אחד מסיבותיו הוא. משמעות טבעו של קשר זה, המושתת ביסודו על שתיקה, אינה מתפענחת באופן ברור בסרט או מגיעה לידי הגדרה. טיב היחסים בין השניים דוחק הן את הדמויות והן את הצופים לאזור של אי-ודאות, אזור של תחושות אמביוולנטיות מטרידות, שבו הכמיהה לאהבה מטשטשת את הגבולות בין מוסר לתשוקה.

אוהד (28), הוא בחור ישיבת הסדר.
אוהד הוא הומו, אך איש אינו יודע על כך. הוא חש שנטיותיו המיניות סותרות את זהותו הדתית והוא פונה למוקד טלפוני אנונימי דתי בשם "עצת לב" שמטפל בנטיות "הפוכות". בעקבות השיחות הטלפוניות, אוהד מתחיל תיקון כללי של 40 ומאמין בכל ליבו שאם אך ישלים את 40 הימים, הוא יפסיק להימשך לגברים.
לקראת סוף 40 ימי הצומות והתפילות חוזר אל הישיבה מהצבא ניר, אהוב ליבו של אוהד. המפגש עם ניר מציף באוהד רגשות חזקים ושאלות קשות לגבי עצמו וכלפי אלוהים. האם אוהד יסיים את 40 הימים.

יום לפני חתונתו, מגיע שי אל ביתה של תמר, חברתו לשעבר, למפגש סוער. היא משאירה לו היקי על הצוואר ומסבכת את המצב.

אילנה היא הבחורה נכה ומוגבלת. בשכונת מגוריה היא מושא להעלבה ולפגיעה מתמדת. אך אילנה בשלה - היא רוצה חום וקרבה, ומוכנה לעשות הכל כדי להשיג את מטרתה

יום אחד, בפרבר מנומנם שדבר לא קורה בו, אדי בן ה-17 יוצא למסע של רגשות עצורים, אלימות מתפרצת וגילויים מיניים.

אילי הוא גבר בן 32 המתקשה ביצירת קשרים עם נשים והגר היא סרוגייט, בת זוג חלופית בטיפול מיני מעשי. הם נפגשים פעם בשבוע ומתרגלים יחסים אינטימיים בתנאי מעבדה.