סרט קצר בןשש דקות שמנסה להתבונן על גיל ההתבגרות כסוג של גשר בין ילדות לבגרות.
בתי הבכורה, נועה, היא בת 14 , בקרוב עומדים להתקין לה גשר, בשיניים.
דרך שורה של סצנות קצרות ובעיקר ויזואליות מנסה לשרטט פרופיל של ילדה מקסימה שמנסה לחצות את הגשר הלא כל כך פשוט הזה, דרך עיניים לא אובייקטיביות של אב.

כשהייתי בן עשר, אמר לי חבר שאני חייב לראות איתו סרט שאחיו הביא מספרית הוידאו: סרט אימה עם אונס, רצח של ילדים ועירום – ובשפה העברית. שנים אחר כך גיליתי שהסרט הזה, שטילטל את ילדותי, נחשב לסרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים, שהבמאי שלו נעלם וכך גם גלגלי הסרט, ושאני כנראה האדם היחיד שעוד זוכר אותו. אז לא היתה לי ברירה אלא לצאת ולחפש את משה גז, הבמאי, ואת סרטו הנעלם "המלאך היה שטן"...

אליס וברני היו נאהבים צעירים בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה.
הנסיבות אילצו אותם להיפרד כשמשפחתה של אליס ברחה למקום מסתור. את הלילה האחרון לפני ירידתה למחתרת בילו השניים יחד, מבטיחים לכתוב יומנים זה לזו ולהעבירם על ידי איש קשר. משוכנעים שהמלחמה תסתיים במהרה, קבעו להיפגש בכיכר בה התנשקו לראשונה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה. אולם באמצע המלחמה ברני נעלם – איש הקשר לא מצא אותו בביתו.
אחרי המלחמה התייצבה אליס כל יום שלישי בכיכר בה קבעו ברני והיא להיפגש. כעבור חודשים הבינה שלא יחזור. היא פגשה בחייל הבריגדה היהודית בשם נתן להמן, האהבה ניצתה מיד והם נישאו.
בבוקר יום חתונתה הגיעה חבילה. משוכנעת שמדובר במתנת נישואים, פתחה אלישבע את החבילה ולהפתעתה גילתה בה מחברת קטנה. היה זה יומנו של ברני המוקדש לאלישבע באהבת עולם.
נסערת והמומה, אליס מעולם לא פתחה את היומן. היא ארזה אותו עמוק במזוודה שהלכה איתה לפלסטינה ולא קראה בו מעולם.
65 שנים אחרי, משכנעת אותה בתה שולה לפתוח את היומן. מרותקות מפרטי המידע החדשים שהיו אבודים כל השנים, הן מחליטות שעליהן לצאת למשימת איתור בלשי  בדבר גורלו של ברני.

שתי נשים נאנסו על ידי אותו אנס סדרתי. כעבור יותר מעשרים שנה, הן נפגשות באקראי.
עוצמתו של המפגש, שולחת אחת מהן לנבור בנבכי עברה, לעורר את הזיכרון. האישה השנייה מנסה לסלק את אירוע האונס שמבצבץ מתחת לפני השטח, אך זה משתלט על תודעתה ומתערבב עם חייה. לבסוף, שתי הנשים חוברות זו לזו ויחד הן יוצאות למסע קשה ומשחרר בעקבות הפגיעה שחיברה אותן, בעל כורחן. הסרט מתייחס לאנס סידרתי שפעל בתל אביב, ומשלב חומרים דוקומנטריים בתוך הסיפור הבדיוני.

קיץ 1944. פלשתינה תחת שלטון המנדט הבריטי ומלחמת העולם השנייה בעיצומה.
אל מעון לילדות עזובות בפאתי תל אביב מגיעה מאיה, בת 13, שאמה נטשה אותה ואביה, נישא בשנית ומתקשה לגדלה. מנהל המעון, דב מרקובסקי נדהם מהגעתה למקום. הוא מכיר את הוריה ונזכר באהבתו המיוסרת לאמה. מאיה מתקשה להתאקלם במעון. היא נאבקת על מקומה בחברת הבנות, מתאהבת בארוסה של אחת העובדות במקום, חבר לח"י בן 25 ומפענחת את חידת חייה הנפרשת לעינינו טיפין טיפין .

"ברקיע החמישי" מבוסס על ספרה של רחל איתן, זוכה פרס ברנר. הסרט מתרחש רובו במעון לילדים עזובים שמתקיים כאי בודד של שקט בעולם של מלחמה ובתוכו רוחשים חיים של כאב, שמחה, הרבה תשוקה ותקווה לעולם שוויוני. כל זה תוך הסתכלות אירונית על דור שלם של אנשים מבולבלים ונטולי שורשים שממתינים לגאולה שתבוא בסוף המלחמה.

אגי משעול גרה בכפר מרדכי ליד גדרה כבר 30 שנה "המקום הכי טבעי לי". עכשיו אורזים בחצר שלה תאנים ורימונים .היא קמה ב- 8-9, זה הזמן בו היא כותבת, כשגלי האלפא שלה הם קצת עוד בחלום, אז יוצא השיר. כאורך קפה. יושבת במטבח, כותבת על דף נייר. יש לה שלושה כלבים: וושתי, ארתור וליבי. שישה חתולים, שפנים וברווז. צי של חיות "בגללם אני לא נוסעת לחו"ל, בגלל האחריות." היא זוכרת כל שיר שכתבה בע"פ. "אגי משעול שייכת, ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות הגדולות – לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ויונה וולך." כתב עליה דן מרון. עד היום פרסמה אגי משעול אחד עשר ספרים. 'יכולתי בצעד אחד לחבר אדמה לשמים', כתבה באחד משיריה. הסרט מנסה לחבר באותו האופן את עולמה הארצי החושני הישראלי-מקומי,עם עולמה השמימי המטפיזי..

30 שנה לאחר מות אביו, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), יוצא בנו, יאיר, למסע בעקבותיו. הוא מנסה לפרוץ את סבך המיתוסים שמקיפים את אביו, במטרה להפסיק לחיות בצילו, ולהתגבר על הכעס על כך ששם את הצבא לפני המשפחה. במהלך המסע יאיר מבין שאצל דדו לא היה הבדל בין הפרטי לציבורי. חייו הצבאיים היו חייו: מסלול של עלייה מטאורית שבסופו נפילה מכאיבה. אחרי חודשים ארוכים עם דדו בחדר העריכה, יאיר מצליח להתקרב אליו, להבין את הבחירה שעשה, ולהיפרד.

להציג את תיאטרון "גשר" ואת מייסדו, יבגני אריה – אין צורך. מזה 17 שנה, התיאטרון ומנהלו האמנותי ממחישים את הישגיה של העלייה "הרוסית" ותרומתה הבלתי מעורערת לתרבות הישראלית. הסרט שלפנינו – הינו מעקב מרתק בן למעלה מעשר שנים (1994-2004) אחר בימאי תיאטרון "גשר" ופועלו. לפנינו פורטרט של יוצר, הנמצא בחיפוש מתמיד, פורטרט של אמן הקרוע מסבל מתמשך, שחייו – חזרה נצחית שאין לה סוף...

הסרט מתעד את סיפורו של אלי אביבי, נשיא "מדינת אכזיב", ממלחמת העצמאות ו"בריחת" הערבים – שאת אחד מכפריהם הנטושים, א-זיבּ, אלי החליט "לנכס" לו – דרך שנות הבוהמה העליזות, שבשיאן הכריז על אכזיב כעל מדינה עצמאית, ועד ימינו, כשעל הכפר מאיימת סכנת סגירה.

סרט ביוגראפי, בסגנון קומיקס, של אחד מאמני הקומיקס והאנימציה הגדולים של ישראל – דודו גבע.

צילומי 8 מ"מ שצולמו על ידי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בשנות ה-60, נחשפים לראשונה לאחר שעברו שיחזור במעבדה, וחושפים ישראל בניחוח של פעם, כמו גם פן חדש של האיש שצילם אותם.

סרט המוקדש לבית הכנסת מוסאיוף שברחוב יואל 25 בירושלים. הסרט מוקדש למפעל חייו של ר' שלמה מוסאיוף (1852-1922), שעלה בשנת 1889 מבוכרה לירושלים, והקים בה אבן פינה שהפכה לאחד ממפעלי הבניה המרשימים בארץ. מתוך סיפורו של הרב, הסרט יוצא ומספר את סיפור הקמת שכונת הבוכרים כולה.

שרה שילה גרה בכפר ורדים. מולה מעלות, שם התגוררה 16 שנים. יש לה ארבעה ילדים. היא חיה בין ה"למטה ללמעלה". למטה המשפחה, שם היא אוהבת "לעשות בית", למעלה - הכתיבה

סרט ניסיוני תיעודי בו בוחן הבמאי את חייו, תוך חיפוש הגבול בין מציאות עלילתית לתיעוד דוקומנטרי.

הסרט סוקר 40 שנות יצירה של האמן הרב-תחומי חוני המעגל, כולל: ציור, צילום, סרטי קולנוע, תערוכות, מיצגים ומופעי תיאטרון שוליים. הסרט משלב מקצת מעבודותיו לאורך השנים, עם ההתייחסות של הממסד האמנותי לאמן וליצירתו.

סרט התבגרות קומי טרגי, העוקב אחר מחלקת ג'ובניקים בעלי כושר לקוי, העושה טירונות בבה"ד 4 של שנות החמישים. המחלקה מורכבת מבעלי מום פיסיים או נפשיים ומעולים חדשים המדברים עם מבטא כבד של ארץ מוצאם. כל חייל וחייל לנפשו, הם נאבקים כדי לצלוח את הטירונות בשלום.

שלוש נשים בתקופות שונות בחייהן, מגלות את התשוקה לשינוי בשגרת יומן. הן נפלות לרגע של פנטזיה משכרת, שבה הכל אפשרי.

עשרה לספטמבר 2001 - יום לפני ארועי 9/11 - נפטר הבמאי הצעיר שרון עמרני, אחרי שטבע בחוף הים בתל אביב, ולפני שהספיק לביים את סרטו העלילתי הראשון.

אילה, 15, נשמה חופשית, נשלחה השנה לפנימייה דתית-שמרנית לבנות והיא חשה שם כנטע זר. אילה שבה הביתה לחופשת הפסח נחושה בדעתה לשכנע בדעתה את אמה האלמנה, גילה, שהפנימייה לא מתאימה לה והיא רוצה לחזור הביתה. בבית היא מגלה להפתעתה שלגילה יש חבר חדש בשם איתן, והוא כבר הספיק לפתח מערכת יחסים חמימה של אבא-בת עם אחותה הקטנה, תותי. על רקע הניקיונות האובססיביים לקראת החג, מגיעים יחסיהן הטעונים של האם והבת לנקודת רתיחה.

מות האדמו"ר מספר את סיפור חייו, פועלו ומותו של אדם ברוך. את הסרט כתב וביים רון מיברג, חברו ותלמידו של ברוך, והוא נעשה מתוך תחושת שליחות להנציח אדם מיוחד, שמעטים מכירים את סיפורו האישי

רוזה אשכנזי שרה שירים וחיה חיים מלאי תשוקה, אש ואהבה. זהו סיפורם של שלושה מוסיקאים צעירים מישראל, תורכיה ויון, היוצאים למסע בו ייחשף לראשונה סיפור חייה של הזמרת הראשונה והמפורסמת ביותר של מוסיקת הרבטיקו. מאיסטנבול, דרך סלוניקי לאתונה, דרך חייה ושיריה, נציג עולם שהיה ואת שרידיו היום.

ניסן נתיב, חתן פרס ישראל לתיאטרון, נפטר באפריל 2008, בגיל 86, ללא שארים, שלושה שבועות לפני קבלת הפרס.

"גרסת הבמאי" הוא לא רק סיפור חלומו של גולן האיש, והאופן בו הגשים אותו. הוא גם לא רק סרט על הסרטים שעשה, כמו גם לא על חלקו בהיסטוריה של הקולנוע בארץ ובעולם