תקציר:במרכז הרפואי לגליל בנהריה מתרוצצים הרופאים בין חדרי החולים. על חלק מהחדרים שומרים חיילים בכניסה. התמונה המאד לא אופיינית לבית חולים, הפכה כבר לשגרה, כשגם הקילומטרים הספורים מהגבול עם לבנום, החלו מטשטשים ונעלמים.
הנחיית הצבא היא להעניק לפצועים טיפולים מצילי חיים. אך לאחר שהם מתבצעים, מתעוררות דילמות מוסריות ותפעוליות רבות באשר להמשך הטיפול ומתי הוא מסתיים. כל אלו במיוחד לאור הקשרים האיישים שנרקמים בין הפצועים לצוות הרפואי, שרואה בתפקידו שליחות בטיפולם, ומתקשה לשחררם במצב שלא יאפשר מתן טיפול מושלם וימנע את שיקומם.
בית החולים המיוחד הזה מקיים דו קיום אמיתי, הרופאים, הצוות הרפואי והחולים עצמם יהודים, מוסלמים ונוצרים. הם זוכרים בכל עת, כי ברגע שמגיע פצוע לשער המיון, הוא פצוע – הוא אדם, וככזה הוא מקבל את הטיפול הראוי לו.