הצגת פריטים לפי תגיות: אומנות
ראשון, 03 פברואר 2013 09:54

לילה וערפל

אדולף אייכמן הועמד לדין בבית משפט ישראלי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. הוא הורשע והוצא להורג בתלייה ב-31 במאי 1962.
זוהי ההוצאה להורג הימידה שבוצעה אי פעם בישראל.
בלילהף בין ה-31 במאי וה- 1 ביוני 1962, זמן קצר לאחר ביצוע גזר הדיןושריפת הגופה בכלא רמלה, הפליגה קבוצה של שוטרים בספינה קטנה כ6 ק"מ מחוץ לחופי נמל יפו.
משימתם היתה פיזור האפר של אייכמן אל מחוץ למים הטריטוריאלים של ישראל.
מטרת המשימה שהיתה סודית ביותר, היתה להבטיח שלא יהיה אתר זיכרון לפושע נאצי, וכי אדמת ישראל לא תשמש מקום מנוחתו האחרונה
מיכאל גולדמן הוא ניצול שואה שעלה מפולין לישראל אחרי המלחמה, מאוחר יותר הוא הפך לקצין משטרה אשרבשנת 1961 שירת ביחידה 06 שחקרה את מקרה אדולף אייכמן במהלך המשפט.
גולדמן היה עד בהוצאה להורג, והיה אחד השוטרים בספינה שפיזרו את האפר.

פורסם ב- נסיוני
ראשון, 03 פברואר 2013 09:41

בהרים השמש מלהטת

בהרים השמש מלהטת
סרט עצוב על אהבת הארץ.
נורית שרת, אמנית וידיאו, מתייחסת לזכרונות ילדותה ומשוחחת עם הוריה
ילידי הארץ, אשר גדלו בתקופת המנדט הבריטי, הגשימו את חלום הקמת המדינה
ומתבוננים בכאב על רסיסיו.
שרת, נכדתו של משה שרת,  חוזרת אל סיפור עלייתו ארצה של רב-סבהּ ב-1882,
ולמשנתו הפוליטית של סבהּ, מי שחי כילד שנתיים בכפר ערבי ליד רמאללה, והיה מנהיג
שוחר שלום, אשר הודח מהממשלה בשל התנגדותו למלחמת סיני.

פורסם ב- נסיוני
ראשון, 03 פברואר 2013 09:34

The Wake

סרט שצולם במחלקת החרקים במוזיאון הטבע קרנגי בפיטסברג. הווידיאו מצולם במסדרונות מלאי תיבות אחסון עשויות עץ ומחופות זכוכית, בהן מגירות נשלפות שבתוכן לוחות, ועליהם נעוצים פרפרים על סיכה. המצלמה חולפת על פני המדפים עם שיגעון המיון והסדר הקפדני, עם סיווג הזנים ושימור היופי המת, עוקבת אחרי הכמויות הבלתי נתפשות של עדינויות קפואות. עד שבאחת המגירות החצי-פתוחות מתחילים הפרפרים לזוז. כתושבי ממלכה שקפאה למאה שנה הם מנערים כנפיים כמתעוררים ומתאוששים, ומתחילים לנסוק ולהסתחרר בחלל הניאוני הסגור. ההתעוררות הקסומה היא מימוש פנטזיה ילדותית על קימה ישועית משנת-מוות, חזרה לחיים.

סרט ה"דומה דמיון רפאים לסרט טבע-אימה", לפי דבריה של ברטה סישל, אוצרת במוזיאון ריינה סופיה במדריד. כשהיא משווה בינו לבין וידיאו אחר של לוי, היא כותבת ש"הם מעוררים אסוציאציות החורגות מעבר ליחסים הגלויים לעין בין החיים למוות. אם כי האסוציאציות הללו הן במקומן, אנו נותרים עם תחושה של חולייה חסרה. אוצר הדימויים שלהם, המעמת יצורים מרוסנים עם יצורים משוחררים ומציג התעוררות מתרדמה ויציאה לפעולה, רוחש הדים של מאבקים חברתיים".

פורסם ב- נסיוני
חמישי, 31 ינואר 2013 14:25

7 הסלילים של יונה וולך

יונה וולך הייתה משוררת פורצת גבולות שמתה בגיל צעיר והותירה אחריה מיתוס ומעריצים. יותר מ-25 שנה לאחר מותה, מתגלים שבעה סלילי הקלטה מהריאיון שהעניקה וולך לפני מותה לעורכת הילית ישורון, ובו היא מתוודה על המשיכה לשיגעון, ההתנסויות בסמים, המפגש עם אלוהים והסכנות שבכתיבה. סרטו החדש של יוצר "לאה גולדברג בחמישה בתים" שוזר את עדותה של וולך על חייה בראיונות עם דמויות מרכזיות בחייה, בקטעי ארכיון, בשירים ובקטעי אנימציה המתחקים אחר הדימויים, החזיונות והמחשבות שלה.

פורסם ב- תעודה
רביעי, 01 פברואר 2012 13:31

רחלי

על ה"מותר" מול ה"אסור"
על הנכסף אך הבלתי אפשרי.על המקום בו נמצאת הדת כמקום מושך מסקרן מעניין משייך אך גם מרתיע ומרחיק.
על אותו קו תפר שאינו ניתן להתרה...
הסרט בן שני הרבדים מניח את המותר לצד האסור....
מצד אחד מופנה מבט אל הנשים המסיימות את תפילתן בכותל והמהלכות אחורה ביציאתן מרחבת הכותל.
הציות.ההתנהגות המוכתבת.המצווה.
לצדו   נמצאת "רחלי" –  אותה אחת שיכולה להיות כל אחת,בכל צד,
היא ב"מותר" .

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:30

כלים

עבודת הוידאו  “כלים" הופכת את התנועה האופקית  המשויכת בדרך כלל עם גשרים לתנועה אנכית מטאפורית וחידתית.  שלישית כלי נשיפה הלבושים כפועלים מוחים מועלים בעזרת זרוע מנוף אל הגשר ממגרש החניה שמתחת. צילום מסוגנן מדגיש את חומריות כלי הנשיפה הטעונים במשמעויות היסטוריות הקשורות אל הגוף, המחאה והנשגב. פעולות הנגנים וכלי הנשיפה המתכתיים מרכיבים סיפור מרומז של אחדות פרוק והתרוקנות. גשר שלוש המצוי בין נווה צדק לשכונות הדרומיות ומחבר בין קצוות מעמדיים ואתניים הופך בעבודה לפסל דומם. התנועה בתוכו אצורה ותנועה חלופית אסתטית ומתריסה מתרחשת מלפניו

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:28

זר מוכר

לעיתים אני מתעוררת בהבנה שמה שהיה ונתפס כנפלא, הפך במהלך הלילה לדבר רגעי וסתמי. מעין תחושה המזכירה סם שהשפעתו התפוגגה. החשש להתעורר אל תוך מציאות אפרורית הוא גרעין הסרט המתמקד בעימות של רות עם נוכחויות גבריות אשר נכנסות ויוצאות מתוך עולמה הפנימי. רות, אישה יפה בת 54, חיה באופן תמידי את החשש הזה של ההתעוררות ממציאות סובייקטיבית אל תוך מציאות חיצונית.
כבר בתחילתו של הסרט רות חוזה את רגע ההתעוררות מבעוד מועד. בעודה מתארת על רקע נופי גינתה את חייה האידיליים עם בעלה, היא משתפת אותנו בפחד שדווקא ברגע היפה הזה "כשהכל סביבך כל כך מושלם, אתה לא יכול שלא למצוא את עצמך מחכה שמשהו רע יקרה. משהו מספיק רע כדי להרוס הכל". וכך, עם קולה המתאר לנו סביבה חלומית, אנו מובלים במורד מסדרון ביתה אשר ניפתח אל תוך חדר השינה, אל תוך עולמה הפנימי של רות.
"זר מוכר" הינו סרט מינימליסטי ונזירי, המתאר לילה בחייה של רות ששלוותו מופרת על ידי שיחת טלפון עם דמות בעלת קול גברי כריזמטי. הדמות אשר מייצגת את העולם שבחוץ נושאת משמעות סימבולית ומייצגת מגוון דמויות גבריות בחייה של רות: אב, מטפל, בן זוג ומאהב, כאשר בכולם הדמות הגברית מתנהלת בכוחניות ומניפולטיביות.
רות, מתוך הרגל, מתקשה לוותר על התפקיד שלקחה על עצמה בדיאלוג - המובלת, הפסיבית, הילדה הקטנה. מתוך קושי זה היא נשאבת בין שאר מניפולציות אל תוך תרגיל היפנוטי משתק  בו הוא מדגדג את גופה בחושניות באמצעות קולו בלבד.
המינימליזם והדטרמיניזם של הנרטיב המרכזי בסרט, ייצוגם הויזואלי וקולו הדוחק של האיש הממלא את חדר השינה כאילו היו קולותיהם של המחשבות, מייצרים אצל הצופה (ואצל רות) תחושת מועקה, קלאוסטרופוביה ומחנק. תחושה זו מעלה את האפשרות שרות חיה בתוך דמדומי המחשבות של התרחישים הנרקמים במוחה, ונשאלת השאלה האם מדובר במציאות אובייקטיבית או במציאות פנימית. הסממנים של מציאות חיצונית ממשית נדחקים בהדרגה לשולי התודעה של הסרט, ואת המהות הקונקרטית שלהם מחליפה משמעות ערטילאית ומופשטת הרבה יותר.
לאחר שנמוג הקול, רות מתעוררת מהכישוף שהייתה נתונה בו אל תוך המציאות האובייקטיבית של חייה עם בעלה.

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:27

גשר

סרט קצר בןשש דקות שמנסה להתבונן על גיל ההתבגרות כסוג של גשר בין ילדות לבגרות.
בתי הבכורה, נועה, היא בת 14 , בקרוב עומדים להתקין לה גשר, בשיניים.
דרך שורה של סצנות קצרות ובעיקר ויזואליות מנסה לשרטט פרופיל של ילדה מקסימה שמנסה לחצות את הגשר הלא כל כך פשוט הזה, דרך עיניים לא אובייקטיביות של אב.

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:26

סיפור כיסוי

עבודת הווידיאו  מתחילה בתיעוד של הליכה ברחובות ירושלים העתיקה, בחלק השני נעשה מעבר  לסיפור המסופר בשני קולות נשיים. שני קולות אילו מספרים במקביל סיפור על ילדה צעירה הבורחת מפני המהפכה ממוסקווה. היא בורחת תחילה לבוכרה (שבאוזבקיסטן) ולאחר מכן מגיעה לירושלים. במקביל לפס הקול מתקיים סיפור חזותי באמצעות, בדים חפצים ותצלומים. התצלומים הם של ארבע נשים ממשפחה אחת הלובשות כסוי ראש. האישה המספרת את סיפור האגדה אומרת כי בסופו של המסע מגיעה הילדה לעיר הכיסופים ירושלים.
בחלק השלישי חוזרים לתיעוד דוקומנטרי של קבוצת נערות שראשיהן מכוסים והן נכנסות דרך שער בחומה למסגד אלאקצה. האישה שמאחורי המצלמה נחסמת על ידי איש משטרה  (משמר הגבול) שאינו מאפשר לה להמשיך כיוון שהיא איננה מוסלמית .

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:24

חוני המעגל: "אחריי המבול"

חוני המעגל פועל בתפר שבין מציאות לאשליה, תוך טשטוש הגבולות שבין החיים לאמנות. הפיכת השוליים, התאווה, הנהנתנות והרפש שבחיים לעשייה אמנותית - על פי משנתו: ”הדברים הטובים בחיים הם מלוכלכים“.
חוני, ממייסדי האמנות הרעועה ואסכולת אי הוודאות, מכניס
את הצופים לשטח הגדרות נזיל ומעורפל, ומאלץ אותנו לבדוק מחדש את אמצעי הפענוח שלנו.
הביוגרפיה של חוני לוטה בערפל וככל הנראה כלל אינו קיים.

פורסם ב- נסיוני
רביעי, 01 פברואר 2012 13:22

ספייק

פורסם ב- נסיוני

אגי משעול גרה בכפר מרדכי ליד גדרה כבר 30 שנה "המקום הכי טבעי לי". עכשיו אורזים בחצר שלה תאנים ורימונים .היא קמה ב- 8-9, זה הזמן בו היא כותבת, כשגלי האלפא שלה הם קצת עוד בחלום, אז יוצא השיר. כאורך קפה. יושבת במטבח, כותבת על דף נייר. יש לה שלושה כלבים: וושתי, ארתור וליבי. שישה חתולים, שפנים וברווז. צי של חיות "בגללם אני לא נוסעת לחו"ל, בגלל האחריות." היא זוכרת כל שיר שכתבה בע"פ. "אגי משעול שייכת, ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות הגדולות – לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ויונה וולך." כתב עליה דן מרון. עד היום פרסמה אגי משעול אחד עשר ספרים. 'יכולתי בצעד אחד לחבר אדמה לשמים', כתבה באחד משיריה. הסרט מנסה לחבר באותו האופן את עולמה הארצי החושני הישראלי-מקומי,עם עולמה השמימי המטפיזי..

פורסם ב- תעודה
שלישי, 13 ספטמבר 2011 12:07

המלכה חנטרישה

המלכה חנטרישה מספר את סיפורן של שתי יוצרות תימניות בשנות השבעים לחייהן. נעמי עמרני היא פזמונאית הכותבת שירי אהבה לזמר ציון גולן. מעטים יודעים כי היא זאת שעומדת מאחורי השירים הפופולאריים שנשמעים במועדונים וחתונות של בני העדה. ברכה סרי היא משוררת וסופרת ירושלמית אשר כתיבתה מתקיימת בעולם של שדים, טירוף, אונס ומרד. יצירתה הפרובוקטיבית הביאה להוקעתה מהעדה התימנית בשנות השמונים. הסרט מתאר את הקונפליקטים והבחירות שכל אחת מהן עשתה כדי ליצור ולבטא את עולמן הפנימי לצד חיים בעולם מסורתי שקורא לאיפוק ולהכנעת מאווייהן.

פורסם ב- תעודה
שלישי, 13 ספטמבר 2011 12:02

חזרה נצחית

להציג את תיאטרון "גשר" ואת מייסדו, יבגני אריה – אין צורך. מזה 17 שנה, התיאטרון ומנהלו האמנותי ממחישים את הישגיה של העלייה "הרוסית" ותרומתה הבלתי מעורערת לתרבות הישראלית. הסרט שלפנינו – הינו מעקב מרתק בן למעלה מעשר שנים (1994-2004) אחר בימאי תיאטרון "גשר" ופועלו. לפנינו פורטרט של יוצר, הנמצא בחיפוש מתמיד, פורטרט של אמן הקרוע מסבל מתמשך, שחייו – חזרה נצחית שאין לה סוף...

פורסם ב- תעודה
שלישי, 13 ספטמבר 2011 11:52

מסעות הברווז

סרט ביוגראפי, בסגנון קומיקס, של אחד מאמני הקומיקס והאנימציה הגדולים של ישראל – דודו גבע.

פורסם ב- תעודה
שלישי, 13 ספטמבר 2011 11:38

תולדות הקולנוע הישראלי

היסטוריה של קולנוע ישראלי מציג ניסיון אמנותי ראשון מסוגו לסכם את קורותיו של הסרט הישראלי, החל בקולנוע הציוני המגויס, אשר ביקש להצדיק את הקיום היהודי המתחדש בארץ ישראל בשנות השלושים, וכלה בקולנוע המסחרי והאמנותי של שנות השישים; החל בצמיחת ייצוגים עדתיים ומקומיים בשנות השבעים ובהתעוררות הפוליטית של שנות השמונים לנוכח החרפת הסכסוך בין הישראלים לפלשתינאים, וכלה בקולנוע המגוון, האישי והפיוטי של שנות התשעים והאלפיים.

פורסם ב- תעודה
שלישי, 13 ספטמבר 2011 09:03

מחוז השפיות

סיפורו של א.ב., משורר פוטנציאלי היוצא למסע חיפוש אחר השפיות בעולם החדש. ברחובות העיר, בתי הקפה ובתי המרזח, א.ב. נכלא למצבים מוטרפים בפוגשו טיפוסים אקסצנטריים ומשעשעים. לכל אחד מהם קיימת הגדרה מיוחדת לשפיות בעולם החדש, הנוגעת  בגבול הדק בינה לבין חוסר-השפיות. בין לבין, א.ב. מוצא אתנחתא אצל גלית, בחורה יפהפייה איתה הוא מקיים רומן פיוטי.
העולם בו פועל א.ב., שזור במחוות לקולנוע הקלאסי המגדיר מחדש את מציאותו... את מחוז השפיות המיוחל, הוא אינו מוצא לעולם.

פורסם ב- דרמה
שלישי, 09 אוגוסט 2011 10:12

שום גמדים לא יבואו

שרה שילה גרה בכפר ורדים. מולה מעלות, שם התגוררה 16 שנים. יש לה ארבעה ילדים. היא חיה בין ה"למטה ללמעלה". למטה המשפחה, שם היא אוהבת "לעשות בית", למעלה - הכתיבה

פורסם ב- תעודה
שלישי, 18 ינואר 2011 23:35

קנרית מתוקה שלי

רוזה אשכנזי שרה שירים וחיה חיים מלאי תשוקה, אש ואהבה. זהו סיפורם של שלושה מוסיקאים צעירים מישראל, תורכיה ויון, היוצאים למסע בו ייחשף לראשונה סיפור חייה של הזמרת הראשונה והמפורסמת ביותר של מוסיקת הרבטיקו. מאיסטנבול, דרך סלוניקי לאתונה, דרך חייה ושיריה, נציג עולם שהיה ואת שרידיו היום.

פורסם ב- תעודה
שלישי, 18 ינואר 2011 23:35

המורה למשחק

ניסן נתיב, חתן פרס ישראל לתיאטרון, נפטר באפריל 2008, בגיל 86, ללא שארים, שלושה שבועות לפני קבלת הפרס.

פורסם ב- תעודה
שלישי, 18 ינואר 2011 23:35

גרסת הבמאי

"גרסת הבמאי" הוא לא רק סיפור חלומו של גולן האיש, והאופן בו הגשים אותו. הוא גם לא רק סרט על הסרטים שעשה, כמו גם לא על חלקו בהיסטוריה של הקולנוע בארץ ובעולם

פורסם ב- תעודה