כאשר יולנדה מוסקוביץ', מורה לצרפתית בגמלאות, מתעוררת במחלקה הגריאטרית בביה"ח היא בטוחה שנקלעה למקום בטעות. הדבר הראשון שהיא רוצה לעשות הוא לחזור הביתה אבל מסמר טיטניום בעצם הירך מרתק אותה לכיסא גלגלים ולתהליך שיקום איטי וארוך, לצידם של אנשים שהיא מאמינה שהם שונים ממנה — הם זקנים. אלא שדווקא במחלקה המדכדכת מתגלים ליולנדה חיים חדשים ומלאים: היא רוקמת יחסי קרבה עם אלגרה, שכנתה הערירית לחדר, שבית החולים הפך לביתה השני; היא מתעמתת עם רוזי, האחות הראשית המנהלת את המחלקה ביד רמה; וכשהיא פוגשת את שאול, כדורגלן עבר שמאושפז במחלקה ומגייס את מעט הצרפתית שהוא זוכר כדי לפלרטט איתה, מתעוררים בה רגשות שכבר חשבה כי נעלמו מחייה.

פולין, אמצע שנות השישים. שני אחים גילאים עשר וארבע עשרה החיים עם אמם הגרושה בשכונה ענייה של העיר. האם דואגת שילדיה יגדלו כקטולים טובים וייקחו חלק בפעילות הכנסייה. היא לא יודעת שהבן הגדול הצטרף לכנופיה אלימה בעלת אופי אנטישמי ואחיו הקטן נגרר אחריו. באחד הימים כאשר הכנופיה פושטת על מוסד חינוך לנוער יהודי ומבצעת בהם פוגרום, נאסרים שני האחים על ידי המשטרה. האם מזועזעת ומחליטה לגלות לילדים את הסוד שהיא שמרה מהם, היא יהודיה שניצלה מגטו ורשה. האם מחליטה להוציא את הילדים מהשכונה ומפולין. היא מודיעה להם שהם עוזבים לאוסטרליה. הילדים בשוק מהגילוי של הזהות האמיתית שלהם. יום לפני שהאוניה עליה הם מפליגים מגיע ליבשה, מודיעים האם שהחוף ממול זו לא אוסטרליה אלה ישראל. מכאן מתחיל מאבק על הזהות העצמית של הילדים יחד עם קרב ההישרדות של מהגרים בארץ זרה.