×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
×

אזהרה

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 62
תעודה

מסעה של קבוצת אנשים פלסטינים וגרמנים בדרך להגשמת חלום – בנייתו מחדש של בית הקולנוע הנטוש בג'נין. חדורי אמונה ומוטיבציה, לעיתים מנוגדים בדעותיהם, כולם מלאים בתקווה שהחייאתו  של בית הקולנוע תכשיר את הקרקע מחדש לתהליך של שלום, של חינוך ושל עצמאות חברתית-תרבותית וכלכלית בחברה הפלסטינית.

מאיה ליניק, 84, נולדה בגרמניה, ועלתה לישראל. היא ילדה שישה בנים. לפני 40 שנה שכלה את בנה הבכור, והכאב הזה עומד בינה ובין העולם עד היום.
דרך סצינות משגרת חייה ומערכות היחסים עם בניה, מתפענחת בהדרגה הטראומה המשפחתית ואיתה דמותה החד פעמית של מאיה, ונבחנות הנחות יסוד על אמהות ועל הקשר בין הורים לילדיהם.

במהלך מבצע עופרת יצוקה על קו הגבול של עזה  חורף 2009  באים אנשים מכל רחבי הארץ לצפות בעשן הכבד מעל עזה. הזירה המזרח תיכונית מתוארת בסרט כמו קורידה שבה יש מטאדור ושור, גלגל של מקריב וקרבן שאין מוצא ממנו מלבד למקום אפל בנפש האדם. הסרט משלב פגישות אקראיות לאורך הגבול בזמן המלחמה ברגע חשוף ורועד של זעם ואימה עם קריאה פיוטית של שירה של השחקן אלון אבוטבול וצילומים מקורידה ספרדית של מטאדור ושור. הרגע הטעון של המלחמה בעזה חושף את פניה של החברה בישראל כשהיא מעורערת ומטילה ספק בקשר להמשך קיומה. זהו מסע אבסורדי והזוי של שני קולנוענים מהדרום לארץ אהובה שהפצע המדמם שלה מכריע את חווית הקיום שלהם.

כשהייתי בן עשר, אמר לי חבר שאני חייב לראות איתו סרט שאחיו הביא מספרית הוידאו: סרט אימה עם אונס, רצח של ילדים ועירום – ובשפה העברית. שנים אחר כך גיליתי שהסרט הזה, שטילטל את ילדותי, נחשב לסרט הישראלי הגרוע בכל הזמנים, שהבמאי שלו נעלם וכך גם גלגלי הסרט, ושאני כנראה האדם היחיד שעוד זוכר אותו. אז לא היתה לי ברירה אלא לצאת ולחפש את משה גז, הבמאי, ואת סרטו הנעלם "המלאך היה שטן"...

זהו סיפור של 7 שנים בחייו של עמוס קולק, במאי סרטים. אלו הן שנים קשות ומייאשות. עמוס נפגש עם שתי שחקניות אמריקאיות ומנסה לשכנען להשתתף בסרט נטול תקציב. בניו יורק עמוס איננו מצליח לעבוד ולמצוא מימון. ברחובות ניו יורק הוא פוגש את רובין, יצאנית המכורה לסמים. עמוס מתחיל לצלם אותה לסרט ה“נטול מימון“ שלו. מידי כמה חודשים הוא נוסע לירושלים לבקר את הוריו המזדקנים. אביו, טדי קולק, לשעבר ראש עיריית ירושלים המיתולוגי הוא עכשיו בן 90 ומעלה וכמעט שאינו מסוגל לזוז.
אסנת ועמוס מחליטים לחזור לירושלים. המעבר הזה קשה. אחרי זמן מה, שומע עמוס מרובין שהיא עברה לגור ביחד עם חבר בעיירה איטלקית ליד ונציה. עמוס נוסע לבקר אותם שם ומוצא רובין בריאה למראה ונקייה מסמים. בישראל, עמוס מצליח למצוא מימון לסרט שצילם וגומר אותו. הוא זוכה גם בזמן קצר ואינטימי עם אביו. רובין שבה עם חברה לניו יורק ועמוס טס לשם כדי להשלים את צילומי הסרט. הרובין שהוא פוגש בניו יורק אינה נראית בריאה וקורנת כפי שהייתה באיטליה. היא מחפשת עבודה “נורמלית“, אך יחד עם זאת גם חוזרת — באופן חלקי — לשימוש בסמים. קשה לדעת איזה צד בה ינצח. טדי מת בגיל 95 וזוכה להלוויה ממלכתית. עמוס מספיד אותו על הקבר ואומר שהוא מקווה שמשהו מכוחו העצום של אביו יעבור ממנו אליו. הלוואי.

אליס וברני היו נאהבים צעירים בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה.
הנסיבות אילצו אותם להיפרד כשמשפחתה של אליס ברחה למקום מסתור. את הלילה האחרון לפני ירידתה למחתרת בילו השניים יחד, מבטיחים לכתוב יומנים זה לזו ולהעבירם על ידי איש קשר. משוכנעים שהמלחמה תסתיים במהרה, קבעו להיפגש בכיכר בה התנשקו לראשונה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה. אולם באמצע המלחמה ברני נעלם – איש הקשר לא מצא אותו בביתו.
אחרי המלחמה התייצבה אליס כל יום שלישי בכיכר בה קבעו ברני והיא להיפגש. כעבור חודשים הבינה שלא יחזור. היא פגשה בחייל הבריגדה היהודית בשם נתן להמן, האהבה ניצתה מיד והם נישאו.
בבוקר יום חתונתה הגיעה חבילה. משוכנעת שמדובר במתנת נישואים, פתחה אלישבע את החבילה ולהפתעתה גילתה בה מחברת קטנה. היה זה יומנו של ברני המוקדש לאלישבע באהבת עולם.
נסערת והמומה, אליס מעולם לא פתחה את היומן. היא ארזה אותו עמוק במזוודה שהלכה איתה לפלסטינה ולא קראה בו מעולם.
65 שנים אחרי, משכנעת אותה בתה שולה לפתוח את היומן. מרותקות מפרטי המידע החדשים שהיו אבודים כל השנים, הן מחליטות שעליהן לצאת למשימת איתור בלשי  בדבר גורלו של ברני.

בוב דילן אמר פעם: "אתה חייב לשרת מישהו. זה יכול להיות אלוקים או השטן אבל אתה חייב לשרת מישהו". בעולם המתקדם בו זמנית ל 2 קצוות הפוכים – חומרנות וטכנולוגיה מול רוחניות ודתיות, הסדרה "האמונה שלי" בוחנת מחדש ערכים מהותיים ורוחניים בחיינו.
אמונה, תפילה, גאולה, חיים ומוות, אושר ועושר הם חלק מהנושאים העולים בסדרה התיעודית והייחודית הזאת. בכל פרק אנו נכנסים לתוך עולמה הפרטי של דמות שונה ומיוחדת המחפשת בתוך בועת האמונה שלה תשובות לשאלות הגדולות של החיים. מה אנחנו עושים כאן? ולמה? האם יש תכלית? ומה הדרך להגיע אליה? איך מתקשרים לרוחניות ולמי מתפללים? האם יש נשמה ואיפה היא? ומה יהיה בסוף של הכל?
שלל הדמויות שנבחרו לסדרה מציגות קשת רחבה של גישות, זרמים ודעות - בניו אייג' בדת ובמדע, בישראל ובמקומות שונים בעולם.
השפה הקולנועית משוחררת ומאתגרת עם פס קול מקורי כאשר לכל דמות בכל פרק מותאם סיגנון מוזיקה שונה המאפיין אותה (בשילוב קליפים מקוריים לאומנים). "האמונה שלי" לוקחת את הצופים למסע מרתק, מיסטי ומעורר דיון ומחשבה.

זוהי האודיסיאה החברתית והאישית של הבמאי, שהוא גם מדריך נוער ומנהל בית קפה תל-אביבי שנקינאי למהדרין, אל העיירה אזור, אל חבורת נערים שרוטים, שמולם הוא מציג שריטות משלו.במשך שנתיים הוא איתם והוא מתעד את הרגעים היפים והפחות יפים שבידיו גם הם נראים יפים. תחושות ניכור, ישראל אחרת, אלימות, כל אלה מקבלים משמעות אחרת תוך כדי עבודה משותפת על מחזה והצגה. וכך עולות להן שאלות של זהות מינית וחברתית, הנערים נפתחים אל תומר, אל עולמם הפנימי, אל הבלבול שבהתבגרות ואל עצמם.
ומול החשיפה והפתיחות שלהם, צריך גם תומר להיפתח ולצאת מהארון.

הסרט עוקב במשך שנתיים אחרי רגעים בחייהן של סימה ואורלי, סווטלאנה וג'יהאד
המתגוררות ברמלה.
סימה ואורלי, יהודיות מזרחיות, חזרו בתשובה ובחרו בש"ס.
סווטלאנה , יהודיה שהגיעה מבוכרה עם שתי בנותיה מנסה לבנות חיים עצמאיים.
ג'יהאד,פלסטינית מוסלמית, בת למשפחת פליטים, נולדה ברמלה, סיימה את לימודי המשפטים ונעה בין השכלה לבין מסורת.
עולמן של הנשים נפרש על רקע העיר רמלה שבה חיים יהודים וערבים, מהגרים, דתיים
ומסורתיים. מהם ההקשרים המשותפים לנשים אלה , מה מקום הדת, המסורת
והלאומיות בחייהן והאם אפשר להבין משהו על מורכבות החיים בישראל דרך ההתבוננות
ברמלה ובחיי נשים אלה.

בתרבות המהגרים הישראלית, נתפס המעבר מאירופה לישראל כאחת הטראמות היסודיות של הישראלים. אריה (לאופולד) להולה, סופר ובמאי, נתן לכך ביטוי מיוחד הן כקולנוען, בתקופה בה כמעט לא נעשה קולנוע ישראלי, והן כסופר שקנה לו מוניטין בסלובקיה.
להולה הגיע לישראל ב- 1949, וניסה לעשות קולנוע בישראל ועל ישראל, וחזר להמשיך את יצירתו באירופה. המסלול אירופה-ישראל-אירופה, לאחר טראומת השואה, הנעשה על ידי קולנוען וסופר, הוא נדיר ומיוחד וראוי לתשומת לב. הסרט התיעודי "להולה" מתמקד ביצירתו הקולנועית הישראלית: